למה שיהיה לי אכפת מפרטיות?

תמיד התגובה של אנשים כששואלים אותם על זה היא
"למה שיהיה לי אכפת מפרטיות? אין לי מה להסתיר".

פרטיות היא לא על מה שיש לך להסתיר, היא על לשלוט על לאן המידע שלך הולך.

זה כבר קורה לך

קנית קונדומים/בדיקת הריון בכרטיס אשראי?
חברת האשראי יודעת על זה
הבנק יודע
המקום שבו נקנתה הסחורה (נניח סופר פארם)
חברות צד-שלישי (כמו מי שאחראית על המסופון של האשראי) יודעות
כוולם יודעים.

מעכשיו עסקת הקנייה של אותו פריט מקושרת לחשבון שלך (ואפשר לגשת אליו בקלות עם צו משטרתי, דרך אגב..)
אם המידע יגיע לגורם הלא נכון - המעסיק/חברת הביטוח/בן או בת הזוג..יש לזה כבר השפעה ישירה על החיים שלך.

יש לך סוכרת ואכלת בחוץ יותר מדי החודש?
חברת הביטוח שלך יכולה להחליט שאתה לקוח בסיכון גבוה - ובמקרים קיצוניים אפילו להחליט לא להביא לך אינסולין בסבסוד. תצטרך לקנות בשוק השחור.
זו לא תיאוריה - חברות ביטוח בעולם כבר בוחנות את הכיוון הזה.

מטאדאטה - מה זה?

כשחברה אומרת שהיא אוספת "רק" מטאדאטה - ולא את תוכן השיחה (רק מתי, עם מי וכמה זמן), היא רוצה שתרגיש בנוח.
אבל מטאדאטה מגלה כמעט הכל - התקשרת לאונקולוג 3 פעמים בשבוע האחרון, שוחחת עם עו"ד לגירושין, צלצלת למוקד ער"ן בחצות.

וזה לא רק עליך - כשנתת גישה לאפליקציה לאנשי הקשר שלך - הסכמת בשם כל מי שנמצא ברשימה.

בנוסף, גניבת זהות לא קורית רק להאקרים גדולים. היא יכולה לקרות לכל אדם הכי פשוט שיש.
היא קורית מצבירה של פרטים קטנים שדלפו ממקומות שונים - עד שמישהו יודע מספיק להתחזות לך.

(וכמובן איך אפשר לשכוח שראש ה NSA (סוכנות לביטחון לאומי של ארה"ב) אמר פעם בריאיון
"אנחנו הורגים אנשים בהתבסס על נתוני מטאדאטה". אפשר לראות את הקליפ כאן. קחו את זה בחשבון).

"אין לי מה להסתיר"

אדוארד סנואודן (שנפרט עליו בהמשך) ענה על זה טוב:
לומר שלא אכפת לך מפרטיות כי אין לך מה להסתיר זה כמו לומר שלא אכפת לך מחופש הביטוי כי אין לך מה להגיד.

ועוד משהו:
כשאנשים יודעים שעוקבים אחריהם הם מתחילים להתנהג אחרת.
מחפשים פחות, שואלים פחות - מביעים פחות דעה
זה לא חופש.

מי שיש לו את המידע שולט

מי יודע מה עליך ומה הוא יכול לעשות עם זה?
זה מה שאתה צריך לגלות.